כולם שואלים אותי , מה כול הורה צריך? למה "הנגיעה של אמא" והידע שיש בפנים , יכול לשנות חיים 


כדי לענות על השאלה הזו - אולי נתבונן במציאות של כול הורה
מהורים יש המון ציפיות. מצידם עצמם כהורים,מצד החברה ומצד הילדים שלהם
מצפים מהם לעמוד בציפיות.מצופה מהורה לספק צרכים בסיסים לביתו ולילדיו ,אוכל וביטחון
מצופה ממנו להיות דומיננטי ולהפגין דוגמא אישית, מצופה ממנו ללמד ו/או לדאוג לידע לילדיו כרגע לא חשוב איזה ידע ובעיקר-"להביא קבלות". לגדל ילדים "טובים" עם נימוסים,יכולות,ידע,כישורי חיים...שיובילו ויהפכו להורים ולאנשים "מנהיגים ומעצבים" חברה ודור עתיד


אז, מה הורה צריך


הורה צריך כוח.הוא צריך להיות "חזק".פיזי , לוגי ,ומנטאלי
הורה צריך ידע. כמה שיותר נרחב וביותר נושאים-ה"רווח" כולו שלו.יהיה לו הרבה יותר קל להתמודד עם החיים וילדיו בפרט
ולא פחות חשוב , הורה צריך תגמול. תוצאה ודאית / ויזואלית .ילדים "ווינרים" שמצליחים,עצמאים....וכמובן, מסבים להורה נחת וכבוד


כדי שיוכל לממש את המציאות והצרכים שלו, הורה צריך חיבור טוב עם כול אדם (שיכול לעזור ולהוסיף לו), ובפרט עם ילדיו
הורה צריך לדעת "איך לדבר עם "העולם וילדיו
תקשורת בינאישית אפקטיבית היא אחת מהיכולות שמוגדרות ככישורי חיים, והיא לא נלמדת בבית הספר 
היא לא נלמדת בכלל (לפחות לפי מה שאני יודע)-רק מניסיון אישי של ההורה או כישרון טבעי
ישנם המון יכולות שמוגדרות ככישורי חיים , שקריטיות לחיים של ילדנו , והם לא נלמדות בשום מקום- ניהול זמן, קבלת החלטה, אינטיליגנציה פיננסית
כול אלו הם כישורי חיים שיקבעו ויעצבו את חייהם של ילדנו במציאות היום יומית , וזה תפקידנו ואחריותנו ללמד אותם-זה מצופה מאיתנו כהורים
לא "הציונים" בבית הספר (ואני בכלל לא מזלזל בחשיבות ובידע שנרכש שם
היכולות הבסיסיות של ניהול עצמי הם שיקבעו את ההצלחה של ילדנו. אתם בטח "מכירים ושמעתם" על המון אנשים שהיו מצטיינים בלימודים ובבית הספר
אך לא "הצליחו" בחיים - משפחה מפורקת, נפילות כלכליות...."עליו אי אפשר להאמין"
לצערי,אי אפשר ליצור תוצאה אפקטיבית (הצלחה,אושר...) בלי ה"כלים" המתאימים


אני מאמין שזה לא מתפקידו של שום הורה "להניע את גלגל החיים" של הילד. זה באחריותו של הילד עצמו
אני כן מאמין, שתפקידו של ההורה  הוא לדאוג, שלילד יהיו מספיק "כלים ויכולות" , להתמודד עם מהמורות החיים ויהיו כאלו הרבה
כמה שיותר יכולות לילד ,הוא יצליח "לעבור בלי קפיצות וטלטלות קיצוניות" על כול המהמורות שהחיים יציגו לו

תקשורת זו היכולת "להכניס תוכן" ולהרוויח תועלת בקלות ופשטות.מתוך זה נגזרות הפעולות העתידיות או הצפויות בגלל התקשורת,וככה נולדת מציאות
לתקשורת ביו אישית נכונה יש תהליך מאד לוגי ומסודר.יש תוכן שרוצים להעביר,יש קבלת ידע,יש "שיפוט ופרשנות" של הצד שמקבל,יש "רווח ותועלת" ל-2 הצדדים וכמובן רצון,ובסוף,יש תכנון-איך להעביר את התוכן בצורה נכונה ואפקטיבית
תקשורת בין אישית היא למעשה,תהליך טבעי שיש לו 2 מטרות-"להרוויח תועלת מסויימת "(כול אחד לעצמו) ולברוא מציאות חדשה
הבעיה מתחילה כאשר, עובדתית, 85% מהאוכלוסיה בעולם נכשלים בשלבים שונים של התהליך.אחד לא חושב מה הוא רוצה "להעביר ולהגיד"-לא ברור התוכן,או לא חושב לפני שמדבר-זה פופולארי.אחר,עושה את כול הדרך נכון אך נכשל בזיהוי הפרזנטציה הנכונה-בשלב ה"איך להעביר את התוכן
אני אתן דוגמא-לאחד חשוב הטון,לאחר חשובה הפנייה הישירה אליו ולא דרך "מתווך".לאחד חשוב הקשר עין במהלך העברת המסר כי הוא מודד גם שפת גוף ופחות מקבל את המסר מחוש השמיעה,לאחר חשוב שיציגו לו בצורת שאלה ובקשה-"לא לקבוע לו עובדה".כול אחד הוא עולם ומלואו וכול אחד הוא שונה וצריך גישה שונה אליו-כמו האצבעות ביד-אין אצבע אחת שווה
להמון אנשים אין את הידע איך לזהות את הצרכים התקשורתיים של זה שממולנו על מנת להעביר לו מסר בלי כוח ובלי "לקבל עצבים",כי אם אני טועה,איך אפשר להסביר את התוהו ובוהו שהולך בעולם?-מלחמות,סכסוכים,אלימות של בני נוער,משהו מבקש שקט בלילה מנערים והתוצאה-דוקרים אותו למוות...ואין סוף."חיים ומוות ביד הלשון"-לא אני המצאתי
אני מזמין אותכם להכנס לטעימה בחינם בספר שכתבתי "הנגיעה של אמא".שם תוכלו לקבל מושג מעמיק יותר,דוגמאות והמון ידע "איך לדבר ולהעביר מסר בצורה נכונה" בלי להפעיל כוח
אני מתחייב-את כול זה אפשר ללמוד וליישם ב-10 דקות בלי להיות מומחה,וכמובן,תוכלו להגיב פה או בדף הפייסבוק שלי,ותעלו שאלות שיעניינו את כולם

תהליך זהו מסע של קבלה ונתינה. מסע שיש לו התחלה וסוף,והוא קצוב בזמן.יש לו כוח עצום. הוא מעצב את האישיות והחיים של כולנו ומשאיר "חותם לדורות"
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית
אני יתן דוגמא
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי שישפך ויחזיק מעמד.איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו
אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה"
ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים "היותר קשים של החיים"השאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אדם
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות"
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות

אתם מכירים את זה שאתם "מטורפים מרוב אהבה" לילדכם, ורוצים הכי טוב בשבילו, ועם זאת, רוב הפעמים לא מצליחים להחליף אתו שני משפטים בלי לקבל "עצבים" והתנגדות מצדו: רגע.../לא רוצה.../שניה אמא..מה עושים?הם משגעים אותי
אני רואה המון דוגמאות מהחיים ומהטלוויזיה של מומחים כאלו ואחרים, שמצוינים בתחומם, שמגיעים אלינו הביתה ופשוט עושים "קסמים"

הם מגיעים למציאות ש"בבית חוגג הבלגן". הילדים לא מקשיבים ומתנגדים לכל מילה, אין סדר בבית, יש רק מלחמות וצעקות, כל מילה מלווה בהמון "רעש". הילדים למעשה "מנהלים" להורים את החיים

למה? זה האידיאל? ככה חשבנו שחווית ההורות שלנו תהיה? בתורה כתוב "בעצב תלדי בנים.." לא כתוב-בעצב תחוו הורות
כמובן שאחרי שמגיע "המומחה" הוא מאבחן את המציאות  עושה סדר ומלמד את ההורים איך להתנהג ומה לעשות

עם הילד הזה גישה עדינה-ליטוף חיבוק... עם הילד הזה חוקים וגבולות,10 הדיברות להתנהגות
הכול טוב ויפה ,כי בסוף האיזון בין אידיאל למציאות מושג. השקט חוזר הביתה, הילדים חווים שקט וסדר, ההורים  בטלוויזיה חווים אושר ונחת-"גן עדן"ובכל זאת אני מזהה שיש בעיה עם האידיליה הזו. ההורים והילדים לא "חווים עצמאות", הם לא יודעים למה לילד הזה צריך גישה כזו ולשני גישה שונה .מה יקרה עוד 4-5 שנים כשהילדים יגדלו ומה שנכון היום לא כל כך יהיה נכון אז? מה יקרה אם אין כסף להזמין מומחה כזה? צריך לסבול? בכל זאת אין הרבה מומחים והם יכולים להגיע למספר מצומצם של אנשים –מה יעשו השאר
אז השקעתי זמן ומאמץ ,הלכתי ללמוד והתגלה לי שנקודת המוצא שלנו בהבנת צרכי התקשורת של הילד צריכה להיות : שהאדם הוא כמו "מחשב"יש לו "מוח" שנקרא: .  b.o.s - Brain opratining system   וה"יצרן" הכניס בו פקודות ותנאים
יש לו דרך חשיבה מסוימת ודרך פעולה אוטומטית בעקבותיה. כמו בשפת המחשבים אם עומדים בתנאים שהמוח מכתיב אז מתבצעת פעולה קבועה שצפויה מראש.
אם נדמה את זה לאקטואליה שלנו מהחיים – הרמת מתג חשמלי תוביל לפעולה צפויה מראש שהיא – אור. הרעיון הוא לדעת איפה נמצאת קופסת מתגים  ואיזה מתג הוא הנכון מתוך ערימה של מתגים .  בהקבלה לילדים – איפה יושבים ה"קודים" שמפעילים את הילד, איזה קוד/כפתור גורם לקשב ואיך אני מזהה אותו

לוח המתגים נמצא בתת מודע שלנו (למעוניינים   ולסקרנים–יש המון חומר למידה על תת המודע וטכנולוגית ה-NLP ברשת). התת מודע הוא החלק הבכיר במוח " שהיצרן " נתן לנו ובזכותו אנחנו חיים. יש לו שני תפקידים מאוד פשוטים ועם זאת קריטיים לחיים שלנו:
         לזכור ולאכסן את כל חוויות החיים כדי שלא נצטרך ללמוד אותם כל פעם מחדש
לא לומדים לקרוא, לפתוח דלת, לשרוך שרוך בנעל, לדבר... כל יום מחדש. למדנו פעם אחת. תת המודע מאחסן את החוויה והלמידה ונותן לנו גישה אליו כל פעם מחדש
         תת המודע אחראי על כל מערכות החיים שלנו שלא קיבלנו שליטה עליהם – ריאות, לב, מוח, כליות, נשימה. תנסו לעצור נשימה – אחרי דקה שתיים התת מודע מפעיל את המערכות בצורה אוטומטית כי תפקידו לשמור עלינו בחיים והוא מזהה סכנת חיים.
ולמעשה, עד גיל 3 הילד "בונה את היסודות" – המוח לומד, מחקה, מנסה, טועה ומסיק מסקנות.... ועד גיל 6 יש לתת מודע "צורה ודרך" מקובעת ומגובשת איך צריך להתנהג בעולם "כדי לשרוד". יש דרך התנהלות מדויקת של התת מודע
כדי לדבר עם ילדנו צריך לזהות "איך לדבר עם התת מודע שלו" כדי שיבין ש"אין סכנת חיים לגוף שהוא שומר עליו" ולא יעורר התנגדות – לא גלויה ולא סמויה. 
למדתי עוד המון דברים וריכזתי אותם בספר שחושף את כול הסודות לתקשורת אפקטיבית ונכונה עם ילדים במינימום התנגדות ומקסימום אפקטיביות.
לקבלת טעימה בחינם מתוך הספר לחצו בקישור- הנגיעה של אמא

הכנתי סרטון שעונה על 4 שאלות ונושאים שחוזרים על עצמן,משיחות שלי עם אמהות שרכשו 
 או הורידו אתהטעימה בחינם

אני מאמין שפה זה גן עדן-אנחנו עושים אותו "גיהנום",וכחלק מהחזון שלי ליצור ולשנות את איכות ויכולת התקשורת בין אנשים,אני מפרסם ורוצה לשתף אותכם בתובנות הללו
להגדרתי ולהבנתי,תקשורת זה התהליך שאנו מעבירים בו את הרצונות והצרכים (הסמויים והגלויים) שלנו-לאדם מולנו,ולעולם בכלל,ומעורבים בו שני אנשים לפחות.זה יכול גם להתבצע "בלי מילים".תקשורת מילולית זה תהליך שמורכב מכמה פרמטרים מדידים וברורים,ושליטה במיומנות הזו מובילה להצלחה ולהישגים ברמות הכי גבוהות שיש,בכול תחומי החיים
-התהליך מתבצע נכון ומורכב מ

ת-תוכן שרוצים "להעביר" לאחר
ק-קבלת התוכן אצל האחר,וגרימת קשב אצלו
ש-שיפוט ופרשנות של התוכן והחלטה -האם אני רוצה לקבל אותו
ו-וידוא שהתקשורת והמסר שהתקבל הוא מדוייק ו"פורשן" נכון
ר-רלוונטיות-האם יש רווח ותועלת (נפשי/חומרי/רגשי) מביצוע התקשורת אצל שני הצדדים
ת-תכלס-תכנון הדרך הנכונה להעברת המסר(לא מילולית/מילולית) ותרגום המחשבות למילים או למעשים
?איך זה מתקשר לשיווק
שיווק זה היכולת לזהות את הצרכים והרצונות של הלקוח,ולספר לו על הפתרון בצורה שתואיל לשני הצדדים.מי שמצליח ומתמחה במיומנות הזו-נוגע "בהיכל התהילה".לכן,הגישה הנכונה לדבר ילדים היא "לשווק" את המסר/הרצון שלכם בצורה נכונה
הגישה השיווקית היא קודם כול-"סוף מעשה במחשבה תחילה"השלב הראשון הוא לשאול שאלות-מה הלקוח (הילד) שלנו רוצה?מה הוא צריך?האם הצורך הוא פיזי(ביטחון,בגדים,אוכל) או רגשי (אהבה,שייכות,רושם וכבוד)?האם הצורך שלו הוא גלוי(התחדשות,עניין,עצמאות) או סמוי (צריך לבלוט,צריך להיות חיוני)?אלו הן שאלות שההורה צריך לשאול את עצמו,והתשובות עליהן,יעצבו את דרך הפעולה וצורת התקשורת אל הילד
השלב השני הוא "היעד".לאן רוצים "להגיע" באמצעות התקשורת עם הילד?למצב שהילד יקשיב או יבצע פעולה?למצב "שהילד ילמד משהו להמשך החיים" או רק להתלונן "ולכבות שריפה מקומית"?האם הילד (מבחינת גיל,יכולת הבנה רגשית ושכלית,מבחינת ידע וניסיון קודם) יכול ומסוגל "להגיע אל היעד"?האם "העברתי" במשפט אחד כמה יעדים?האם הילד יכול לבצע כמה יעדים בו זמנית
השלב האחרון הוא "ניהול המסר"-איך לספר לילד על היעד שאני רוצה שיגיע אליו,ושהוא יבין (באותה נשימה),שהוא גם ירוויח מזה?איך הדרך הנכונה להציג את המסר לילד כדי שירגיש שגם הרצונות והצרכים שלו מקבלים מענה?אני יצרתי את שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי ככלי עזר,לזיהוי סגנון ודרך התקשורת הנכונה לאדם שממולך,והיא מסתמכת על התובנה שבשם הילד יש את "קודי ההפעלה" אליו,ואפשר לזהות את רצונותיו וצרכיו של הילד/כול אדם
לפי מיקום האותיות בשם.כמובן שאפשר לקבל ידע והרחבה בנושא בספר "הנגיעה של אמא"
אני ידגים
              רוצה להרגיש-אות 2 בשם               צריך לדעת שיש/לקבל-אות 1 בשם
א               אהבה                                         אופציות+אמת
ב               ביטחון                                         בחירה
ג                גדול                                           גמול-מידה כנגד מידה
ד               דומיננטי                                      דוגמא
ה               החלטה                                       הוכחות עובדתיות
ו                וינר                                            וודאות
ז                זרימה/זכות הבחירה                     זמינות
ח               חשוב                                         חופש פעולה
ט               טוב                                            טרוויאליות
י                יפה                                            ידע/יתרון
כ               כיף                                            כיוון חשיבה והסתכלות
ל               לגיטימי                                       ללחום למען מטרה
מ               מלך                                           משמעות ומחיר
נ                נפלא                                          ניהול בידיו
ס               סיפוק                                         סמכותיות בידיו
ע               עניין/עוצמה                                  עצמאות
פ               פיצוץ                                          אין פער בין דיבורים ומעשים
צ                צדיק/צומת לב                              צדק
ק               קלילות                                        להיות קובע
ר               רוגע                                           רווח
ש              שמחה/שקט                                 שליטה
ת               תקווה/תועלתי                              תכלס-עינייני/תודה

אני מאתגר אותכם לזהות (לעצמכם) את הצרכים והרצונות שלכם,של בני/בנות הזוג שלכם,ילדיכם,"הבוס" בעבודה,השכנה ממול.....אמר פעם ניטשה-"אם יודעים למה----מאד קל "מצוא פתרונות לאיך
אחרי שתקראו,תודה מראש אם תפיצו את החומר לחבריכם בכול דרך שתבחרו,כדי שגם הם יחוו "הזדמנות" לחיים טובים יותר

תהליך זהו מסע של קבלה ונתינה. מסע שיש לו התחלה וסוף,והוא קצוב בזמן.יש לו כוח עצום. הוא מעצב את האישיות והחיים של כולנו ומשאיר "חותם לדורות"
התהליך עצמו בנוי מנושאים, ולכול נושא אנחנו "יוצקים תוכן".לומדים,משננים,מתנסים,טועים ולומדים מטעויות...ובנוסף אי אפשר אחד בלי השני.תהליך בלי תוכן לא שווה,ותוכן בלי תהליך -אין לו זכות קיום-הוא לא רלוונטי
ככה זה גם בתת נושאים שמעצבים את חיינו: אמהות,הורות,נישואין,התפתחות אישית
אני יתן דוגמא
בתהליך התפתחות אישית אנחנו הופכים מילדים-לנערים-לבוגרים-לזקנים-לזכרונות. נבחר נושא בתוך התהליך-נערות
בשלב הזה התוכן שנעבור/נלמד/נחווה/"נגדל מתוכו" יהיה ניסיון חיים,לימוד מיומנויות וכלים לחיים,ידע כללי,עצמאות,שליטה,כישורי חיים,ניהול עצמי.....מה שמצחיק הוא-כשעוברים שלב ועוברים זמנים קצת קשים,תמיד מתלוננים ומתרצים: לא נתנו לי,לא לימדו אותי,לא ידעתי,היה מי שילמד אותי
הורות זה תהליך-לא רק תוכן.יש קבלה ונתינה בו זמנית.בשלבים השונים בתוך ההורות צריך "ליצוק תוכן"לילדים
בהגדרה יציקה/יציקת תוכן יש עניין לא פשוט.צריך "להכיר את הכלי" שאליו אתה שופך תוכן.מה הוא מסוגל לקבל ומה לא,כמה הוא מסוגל להכיל,ולא פחות חשוב,איך "למזוג" אליו את התוכן ,בלי "שישפך ויחזיק מעמד"איך מוזגים תוכן לילד?-על ידי תקשורת בינאישית.כדי שהילד יקבל את המסרים/הידע/התוכן/האהבה שלנו אנחנו צריכים "להכיר את הילד" ולדעת "איך לדבר איתו?אנחנו כהורים צריכים לזהות מה הוא יודע ומה עדיין לא ברור לו,ולדאוג איך לתת את הידע והיכולות שחסרים,ובנוסף לדאוג,שהילד יקבל אותם וגם "יחזיק בם"(לא יגלה התנגדות לקבל+לא יקרה מצב של "נכנס מאוזן אחת ויצא מהשניה"ככול שנוכל ונצליח "ליצוק תוכן שמחזיק מעמד אצל הילד",הוא יחווה כוח/עוצמה/אמונה עצמית/עמוד שדרה ועצמאות גדולים יותר כשיגיע לשלבים היותר קשים של החייםהשאלה שנשאלת היא: אכפת לנו?"בדור שלנו זה לא היה".לא היתה מודעות/עיניין לנושא.גדלנו לא טוב?יצאנו לא מוצלחים?לא הגענו להשגים?הילדים שלנו לא טובים
צריך בכלל לדעת איך "לדבר עם הילד" או לתקשר אפקטיבי עם כול אחד
אני מאמין שמי שרוצה יותר לעתיד ילדיו-צריך "להיות יותר" ובשבילי זה מתורגם ל-"לדעת יותר".עם זאת זה עובדתי ומוכח,שלכולם יש יכולות טבעיות ואינטואיטיביות של תקשורת.טובות יותר/טובות פחות-לכולם יש.אלו שמגיעים "לפסגות הגבוהות" יש להם יכולות תקשורתיות גבוהות יותר (וזה לא חשוב אם זה טבעי או נלמד),ולאלו "שפחות"-אז גם ההשגים שלהם "פחות
אז אולי מספיק "לתת" תרוצים לכם ולילדים שלכם למה "קשה ולא הצלחתי".אולי הגיע הזמן "לקבל" תוצאות יותר טובות

.מזג אויר קר,שעות הערב המאוחרות.מציץ בפייסבוק כדי לראות אם יש תגובות ולייקים לפוסט האחרון
"יפה,יש התענינות ותגובות" - חושב לעצמי בסיפוק.העקשנות שלי מתחילה לחלחל לתודעה של הורים ומורים,כאחד"
.מה לעשות,כנראה אני אידיאליסט ללא תקנה
"נעמה את שומעת",אני מתקשר בלי לחשוב על השעה,"יש המון לייקים ותגובות.אנשים מתחברים לטיפים ולדרך
שאנחנו מציעים להם"...הם מתחילים להבין שיש פה משהו אחר
"כן,ראיתי.גם אני עוקבת."היא עונה בטון קצת עצבני.בטח אני מפריע לה בבדיקת מבחנים או משהו-אני מהרהר לעצמי
"נפרסם טיפ נוסף?אני שואל בהתלהבות."כן ,בכיף.למה לא.אתה יודע שאני בעד כול דבר שיכול להקל ולעזור
.להורים וילדים, כאחד."-היא יורה בלי היסוס
"לפי שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי",היא מתחילה בלי להודיע
תלמיד/ילד שהאות ה-3 בשמו היא ב' זקוק לחיזוקים מידיים:  "אתה יכול", "אתה יודע" , "אני מאמינה בך" .צריך לשדר לו תחושת בטחון.התלמיד צריך לדעת מהי המטרה שעליו לבצע. לכן צריך לכתוב לו סדר יום מוגדר
סדר יום יסייע לילד לדעת מהי המטרה ומדוע עליו לבצע את המשימות, ובנוסף,הוא צריך לדעת מהו היעד הסופי
צריך להעצים אותו במה שהוא טוב, ולתת לו תפקיד שיגביר את תחושת הביטחון שלו – "זאב,היום אתה תהיה תורן ותכתוב את הילדים הטובים בדף, כדי שאדע למי לכתוב הערה טובה בסוף השיעור" , אם הוא מתנהג יפה אמרי לו: "תרשום גם את שימך" -  התפקיד יסייע לדימוי העצמי שלו ובכך יסייע לו לבצע את המוטל עליו

כמה עגול הוא העולם
פגשתי "במקרה" לפני כמה חודשים חברה מימי הבית ספר כשהיינו "יפים וצעירים"-שמה נעמה רומי.
...מה שלומך? מה איתך? איך החיים? שאלות מפגש רגילות ונורמליות
"אני נשואה,ילדים,עובדת בהוראה מתקנת בבית ספר בקרית חיים כמורה וגם באופן פרטי,תואר שני...."יופי,קפצתי
אולי אני יכול להוסיף לידע הענק שלך משהו "בזווית קצת אחרת?".כתבתי ספר שנקרא "הנגיעה של אמא" שבו אני מלמד טכניקה מעשית וממוקדת לזיהוי הדרך התקשורתית הנכונה אל ילדים,ואני מאמין שזה יכול להוסיף ולהקל בהתמודדות של הורים ומורים כאחד,בתקשורת עם ואל ילדים
"אתה יודע מה-נשמע מסקרן"
נפגשנו,שתינו קפה וכתבנו סדרת טיפים להורים ו/או למורים ,שעיקרה הוא מודעות ל"טריקים" ולניואנסים בלימוד ילדים,שמאובחנים כלקוי למידה או עם בעיית קשב וריכוז התנהגותית
"קיימים סוגי תלמידים שונים בכיתה, יחד עם זאת גם סוגי מורים שונים, אם נדע כמה כללים להתנהגות עם התלמידים, נסייע להם להתמודד עם הקשיים העומדים בפניהם. הקושי הוא לגלות את הגישה אל התלמיד ואיך לפנות אליו, (באיזה דרך תקשורת הוא יתפקד במיטבו).כשיודעים  ומבינים את הניואנסים "שמפעילים את הילד"-הכול נהייה פשוט וקל יותר.טוב,אז אני מאמין שפה בדיוק יכולה לעזור שיטת א.מ.ש-אותיות מובילות לשינוי. השיטה מבוססת על הרעיון שבשם הילד יש את "הקודים" שמפעילים אותו,והאות ה-3 בשם הילד מצביעה ומלמדת על הגישה התקשורתית אליו.בדקנו,כול אחד שיתף מזווית הידע שלו,וזו התוצאה
לילד שהאות ה-3 בשם שלו היא "א"  כאמא ו/או כמורה שלו ,צורת ההתנהגות הנכונה אליו צריכה 
להיות
בפניה/נימה אישית(אחד על אחד)-להזכיר את שמו בתחילת הפניה
גישה אסרטיבית עם תוצאה חד משמעית ברורה ושיוכל לבחור מתוך 2 אופציות לפחות

טון הדיבור אליו צריך להיות נעים וסמכותי
אימון על הנושא-שיעורי בית והקפדה על העשיה

לדוגמא-"ליאור (נימה אישית בטון נעים),אני יודעת ש...וביחד עם זאת(אסרטיביות) אני נתתי לך 2 משימות שאתה יכול לבחור מביניהם.אתה  חייב לעשות אותם,ועם זאת אני מוכנה שתבחר לבד את סדר הביצוע שלהם.(חד משמעי+אופציית בחירה פתוחה)...ברגע,שהאמא בבית ו/או המורה בבית הספר יהיו עיקביות בגישה אליו,הוא יהיה מאומן וידע את המוטל עליו,אז ישתחרר מההנחיה הקבועה

אני מאתגר אותכם לנסות ולשפר את איכות החיים שלכם ושל ילדכם
נשתמע בטיפ הבא